פסק-דין בתיק ת"א 20951-07

1.         התובע (להלן, גם "עו"ד סגל") וכן עו"ד אריה מועלם (להלן - "עו"ד מועלם") ועו"ד שמואל ברח"ד (להלן - "עו"ד ברח"ד), היו בעלי מניות בחברת ס.מ.בה השקעות בע"מ (להלן - "סמבה"). בתאריך 15.12.99 רכשה סמבה את מלוא הזכויות במקרקעין הידועים כחלק מחלקה 85 בגוש 10836, שהוא מבנה משרדים המצוי בקומה 8 ברח' יפו 21 בחיפה (להלן - "הנכס"). אין עוררין כי הנכס שימש את עו"ד סגל, עו"ד מועלם ועו"ד ברח"ד לשותפותם בניהול משרד עורכי דין.

2.         בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (להלן - "הבנק") היה נושה של סמבה. הנכס מושכן להבטחת חובות סמבה לבנק והנתבע 2, הוא אף צד ג' (להלן, גם "עו"ד בכר"), מונה ככונס נכסים על הנכס. במסגרת פעולותיו של עו"ד בכר נכרת הסכם מותנה ביום 30.5.06 בין סמבה, באמצעות עו"ד בכר כונס הנכסים, לבין הנתבעת 1 (להלן, גם "מושט"). בעלי המניות של מושט הם עו"ד שלמה שינדלהיים (להלן - "עו"ד שינדלהיים") ועו"ד משה כהן (להלן - "עו"ד כהן"). חב' מושט רכשה את הנכס על מנת שימשיך לשמש את עו"ד שינדלהיים ועו"ד כהן לשותפותם בניהול משרד עורכי דין.

3.         בסעיף 12 להסכם המותנה נרשם כי "בכפוף לקיום כל התחייבויות הקונה (היא מושט - ש.ל.) במלואם ובמועדם ובכלל זה תשלום מלוא התמורה במועדה ותשלום כל המיסים החלים עליו על פי כל דין, ימסור הכונס (הוא עו"ד בכר - ש.ל.) לקונה במועד מסירת החזקה את החזקה בנכס כשהנכס פנוי מכל אדם וחפץ במצבו, כפי שהוא ( As Is) נכון למועד חתימת הסכם זה ולרבות כל המיטלטלין המצויים בנכס אם מצויים, למעט בלאי רגיל".

            "המיטלטלין" האמורים עומדים במוקד הסכסוך שבפניי. עו"ד סגל טוען כי מעיקרא לא ניתן היה למכור את המיטלטלין בנכס. רק הנכס, דהיינו המקרקעין, מושכנו ורק לשם כך מונה עו"ד בכר ככונס נכסים. המיטלטלין לא מושכנו. יתירה מזו: הם לא נרכשו על ידי סמבה אלא על ידו אישית. חרף זאת התיימרו מושט ועו"ד בכר למכור את המיטלטלין האמורים. תחילה הגישו עו"ד סגל ועו"ד מועלם המרצת פתיחה למתן פסק דין הצהרתי על פיו יוצהר כי המיטלטלין שייכים להם בלבד, ואין למושט כל חלק או זכויות בהם. בהמשך הוגש כתב תביעה מתוקן. נטען כי שוויים של המיטלטלין עולה לסך של 1,072,785 ש"ח. בית המשפט התבקש ליתן פסק דין הצהרתי המורה להשיב את המיטלטלין לעו"ד סגל. לחילופין נטען כי עו"ד סגל זכאי לפיצוי המבטא את שוויים של המיטלטלין וכן דמי שימוש בסכום של 500 ש"ח ליום. תובענתו הכספית הועמדה על סך של 500,000 ש"ח, לצרכי אגרה.

            יצוין כי עו"ד מועלם הודיע כי אין בדעתו להמשיך בהליכים. עו"ד ברח"ד, מלכתחילה, לא נקט כל הליכים בגין העובדות האמורות.

4.         מושט ועו"ד בכר התגוננו בפני התביעה. ככל שעסקינן במושט היא הגישה הודעת צד ג' כנגד עו"ד בכר אשר התגונן בפניה. הוריתי על הגשת תצהירי עדויות ראשיות. מטעם עו"ד סגל הוגש תצהירו-שלו. מטעם מושט הוגש תצהירו של עו"ד כהן. מטעם עו"ד בכר הוגש תצהירו-שלו. בהמשך הדרך הגיש ב"כ עו"ד בכר חוות דעת של השמאי רועי לוין (להלן - "לוין"). אומדנו של לוין, בעניין הפריטים השנויים במחלוקת, מעלה כי הרכוש הנייד נאמד בסכום של 12,550 ש"ח. הרכוש הקבוע נאמד בסכום של 164,760 ש"ח.

5.         ועוד ראוי למנות מה הם המיטלטלין הנטענים, כמפורט בכתב התביעה המתוקן, והם:

א.         מערכת מיזוג אוויר מיני מרכזי בכל שטחי הנכס.

ב.         סט ישיבה סלוני המורכב מספה דו-מושבית, ספה חד-מושבית ושולחן סלוני.

ג.          ארונות.

ד.         ספריות.

ה.         דלפק כניסה + דלפקים.

ו.          תמונות קיר שמן ואחרות.

ז.          קומפקטוס - ארכיב.

ח.         וילונות רשת צרפתי.

6.         אחר שמכלול הנתונים האמורים עמדו לנגד עיניי הסכימו ב"כ הצדדים כי יינתן פסק דין מנומק בדרך הרגילה על יסוד החומר שבתיק והגשת סיכומי טענות. כך, לנוכח ההבנה כי השאלה אם מיטלטלין פלוניים הם מחוברים של קבע אם לאו היא עניין לבית המשפט לענות בו, על יסוד החומר שבתיק וטיעוני ב"כ הצדדים.

            להלן אדרש לסוגיות הצריכות לפנים לצורך הכרעתי. ראוי, תחילה, לעמוד על מספר נתונים עובדתיים.

7.         ניסיונותיו של עו"ד בכר למכור את הנכס לא עלו יפה. בסופה של דרך הסתמנה כריאלית אך העסקה עם מושט שהולידה את ההסכם המותנה. ההסכם הותנה באישורה של ראש ההוצאה לפועל בתל-אביב. אישור זה של כב' הרשמת כוכבה לוי לא ניתן ומשום כך עו"ד בכר הגיש על החלטתה בר"ע לבית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו שנדון בפני כב' השופטת שטופמן. בעקבות הדיון האמור סוכם שייעשה ניסיון נוסף למכור את הנכס בסכום גבוה יותר, לאור משאלותיו של עו"ד סגל.

            בסופה של דרך הודיע עו"ד סגל לבית המשפט המחוזי בתל-אביב על הסכמתו למכירת הנכס לחב' מושט, הכל "כפי שימצא לנכון עו"ד ישראל בכר, כונס נכסים מטעם המבקש, אף אם התמורה המיועדת לרכישת הנכס, נמוכה ו/או נופלת מהאמור בחוות הדעת השמאית".